אור הצפון
ומזה נבין למה התרעם אליאב בן ישי על דוד, כאשר בא דוד למערכת המלחמה עם גלית הפלשתי ונטש את הצאן שהיה רועה, כדכתיב: ״ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן החנה במדבר, אני ידעתי את זדונך ואת רוע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת״ (שמואל א יז:כח). ואף על פי שדוד נטש את הצאן על שומר, כפי שמסופר שם (ראה שם כ), לא הסתפק מה, כי אי אפשר להשוות שמירתו של שומר משנה לשמירתו של דוד, באשר הוא הבחין, כאמור, בצרכיו של כל צאן וצאן וידע לדאוג לכל אחד לפי הראוי לו. אמנם מצאו פגם באליאב על פנייתו זו לדוד (ראה פסחים סו), אבל לא היה זה אלא משום שחרה אפו ונמצאה בו איזו זיקה לכעס, אבל אין תביעה עליו על עצם טענתו כלפי דוד.
שיחות עבודת לוי
ונראה שבזה יש לבאר גם את דברי הגמ' בפסחים (דף ס"ו ב'), "אמר רבי מני בר פטיש, כל שכועס אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמים מורידין אותו, מנלן, מאליאב, שנאמר (שמואל א' י"ז, כ"ח) 'ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את זדנך ואת רוע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת', וכי אזל שמואל לממשחינהו בכולהו כתיב (שמואל א' ט"ז, ח') 'לא בזה בחר ה'', ובאליאב כתיב (שם פסוק ז') 'ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו', מכלל דהוה רחים ליה עד האידנא".
שיחות עבודת לוי
ונראה לבאר דבר זה על פי דברי הגמ' בפסחים (דף ס"ו ב'), "אמר רבי מני בר פטיש, כל שכועס אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמים מורידין אותו, מנלן, מאליאב, שנאמר (שמואל א' י"ז, כ"ח) 'ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את זדונך ואת רוע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת', וכי אזל שמואל לממשחינהו בכולהו כתיב (שמואל א' ט"ז, ח') 'לא בזה בחר ה'', ובאליאב כתיב (שם פסוק ז') 'ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו', מכלל דהוה רחים ליה עד האידנא". ומבואר מהגמ' שאליאב היה ראוי להיות מלך אלא שהפסיד את המלכות בשביל שכעס. וקשה, שהכעס היה לאחר זמן, ואיך הפסיד את המלכות בשביל כעס שעדיין לא קרה? ורש"י עמד על זה וכתב (בד"ה לא בחר), "ואף על גב דהאי מעשה דמשיחה קדים לרגזנות, מיהו לא מצינו בו דופי אלא זה בלבד, ומפני שגלוי לפניו שהוא רגזן מאסו". אולם יש להקשות על רש"י, שאע"פ שגלוי לפני הקב"ה שעתיד לכעוס, מכל מקום איך נענש על העתיד? ונראה שהביאור בדברי רש"י הוא שמדת הכעס היתה נמצאת באליאב בכח, אלא שעדיין לא יצאה לפועל, ולכן אע"פ שעדיין לא כעס ולא שייך לומר שחטא כלל, מכל מקום נפסל מלהיות מלך כיון שמי שיש בו מדת הכעס אינו ראוי להיות מלך.